איזון משאבים

למרבה הצער, הנתונים הסטטיסטיים מצביעים על כך שכ- 50% מהנישואים מסתיימים בגירושים. בעלים של עסק עשוי לרצות לדעת כמה יעלה לו להתגרש.

 

זוגות אשר נישאו מיום 1/1/1974 ואילך, כפופים לאמור בחוק יחסי ממון. חוק זה קובע, בין השאר, כי חלוקת הרכוש בין בני הזוג תעשה על-ידי איזון סך המשאבים - היינו הרכוש. החלוקה הקבועה בחוק תחול במידה ובני הזוג לא ערכו ביניהם הסכם ממון הקובע אחרת. 

 

משטר חוקתי זה קובע כי במקרה של פקיעת הנישואין ולעיתים אף טרם פקיעת הנישואים, יחולק הרכוש המשותף על-ידי איזון סך המשאבים של הצדדים. בבסיס משטר זה עומד ההסדר הקבוע בחוק יחסי ממון.

חלוקת הרכוש תיעשה על-ידי חישוב של סך הרכוש שנצבר מיום הנישואים ועד למועד הקובע. המועד הקובע הינו המועד שעד אליו מחושב הרכוש המשותף. לדוגמה, אם הצדדים התחתנו ביום 1/1/1980 והיום הקובע נקבע כ-1/1/2010, אזי בין שני התאריכים הללו כל החובות והזכויות, בעיקרון, משותפות, וממנו והלאה - חלה ביניהן הפרדה. חוק יחסי ממון קובע כי בעיקרון, במקרה של גירושים, הנכסים אשר נצברו על-ידי בני הזוג במהלך הנישואים יחולקו באופן שווה במסגרת איזון משאבים. ואולם, החוק קובע כי ביהמ"ש רשאי לקבוע יחס חלוקה שונה, בהתקיים נסיבות מיוחדות.

 

על פי רוב, בן הזוג הלא פעיל סבור שהעסק שווה יותר ממה שחושב בן הזוג הפעיל. לפעמים יחס זה עולה על 1:10. למרבה הצער, מרבית השופטים בבתי המשפט לדיני למשפחה אינם בעלי מומחיות או ניסיון בהערכת שווי עסקים, כך שתהא מחלוקת על שווי העסק נשוא איזון המשאבים בין בני הזוג, לפיכך משתלם לשכור את שירותיו של מעריך שווי מוסמך על מנת שזה יוכל להשכיל את השופט באופן משכנע.

 

כיום מקובל להבחין בין מוניטין הפעילות (הנובע מהעסק עצמו ועל כן ניתן להעברה באמצעות מכירה) לבין המוניטין האישי (הנובע מכישרונו ומאמציו של בן הזוג הפעיל). בעת איזון משאבים בין בני זוג, החלק של השווי המיוחס למוניטין הפעילות נחשב כחלק אינטגרלי מנכסי הזוג בעוד שאין זה הדין עבור החלק של השווי המיוחס למוניטין האישי. הפרדת מוניטין הפעילות והמוניטין האישי עשויה להשפיע בצורה משמעותית על שווי העסק לצורך איזון משאבים בין בני זוג.